טעות נפוצה בקרב בעלי נכסים, היא הסברה שאם קיים הסכם שיתוף במקרקעין ואם נקבע בו כי השותפים מנועים מלדרוש פירוק השיתוף, השותפים הופכים להיות מוגנים מפני תביעה לפירוק שיתוף שתוגש ע"י מי מהשותפים. 

אמנם, החוק מאפשר לשותפים במקרקעין לחתום על הסכם ביניהם לגבי ניהול המקרקעין המשותפים והשימוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין, וכמו כן ניתן גם לרשום אותו כפי שנרשמות הזכויות האחרות בנכס, על מנת שיהיה לו תוקף הן בין השותפים והן כלפי כל אחד אחר. 

אולם, מאחר והשיטה המשפטית מעודדת פירוק שיתוף במקרקעין, הואיל והשיתוף עלול להכביד על פיתוח המקרקעין ולהנציח מחלוקות וסכסוכים, נקבע , כי כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף.

הסתירה לכאורה בין הסעיף הנותן תוקף להסכם שיתוף לבין הסעיף המאפשר לכל שותף לדרוש בכל עת פירוק השיתוף, מיושבת בהוראת החוק הקובעת שרשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים, לצוות על פירוק השיתוף, אם תהיה תביעה לפירוק שיתוף של מי מהשותפים, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות העניין.

אם כן 3 שנים יכול להיות כל שותף להיות בטוח שלא ינתן צו לפירוק שיתוף בזכות התניה מפורשת שתירשם בהסכם השותפות. לאחר מכן אין לו וודאות, מאחר והחוק גובר על האמור בהסכם. כל שותף צריך לקחת בחשבון כי בחלוף 3 שנים עלול בית המשפט להיעתר לבקשה לפרק את השיתוף, אם ישתכנע כי הדבר צודק בנסיבות העניין.


הערה: האמור לעיל הינו מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו ללא קבלת ייעוץ משפטי .
לקבלת יעוץ בנושא פנה טלפונית לעו"ד אסנת רובין טל: 03-5328711 


אין באמור לעיל כדי להחליף ייעוץ משפטי מלא וספציפי

הדברים נכונים למועד פרסומם.